מצלמות אבטחה | מצלמת אבטחה

בתוך כל העשייה הרבה בתחום זה יש לחברות ישראליות מקום של כבוד, כמובילות בתחום, ופיתוחים של חברות ישראליות נמכרים היטב בכל העולם - שזה גם כבוד, גם מקומות עבודה וגם כסף טוב.

כמובן, שכמו לכל תרופה חדשנית, יש גם למצלמות האבטחה תופעות לוואי לא נעימות - אחת מהן היא הסכנה לחדירה לפרטיות. האגודה לזכויות האזרח מיד התעוררה בטענה לחדירה לפרטיות ופגיעה בזכויות האזרח, וחשש "שהאח הגדול" רואה ומצלם. לכן יש להסביר ולהדגיש כי חדירה לפרטיות בהתאם לחוק, בעיקר החוק להגנה על פרטיות או להאזנות סתר או לשון הרע, סובבים בעיקרם סביב נושא הפרטיות הנעשה בחדרי חדרים, במקומות פרטיים ומוגנים רחוק מעיני הציבור ולא ברחובות הערים ובמקומות ציבוריים פתוחים לכל אזרח.

אין חדירה לפרטיות במקומות ציבוריים ואפילו לא להאזנות סתר - שהרי אדם במקום ציבורי, פתוח, נגיש לכל אזרח, לוקח בחשבון שהוא יכול להיראות ולהישמע ע"י הסובבים אותו. כמובן שיש מגבלות מסוימות גם בתחום זה. כמו שלא ניתן לצלם אדם במקום ציבורי ולהשתמש בתמונה שלו ללא רשותו והסכמתו לצורכי פרסום, פרסומת או קידום מכירות. גם התוכניות הבידוריות כמו "חייך אכלת אותה" של המצלמה הנסתרת, או תוכנית פספוסים תלויה בהסכמת המצולמים והנמתחים, להיות משודרת או להשתמש בקטעים ממנה לצורכי בידור ופרסום.

עם זאת, כדאי לדעת מהו הגבול הלגיטימי שאותו אסור לעבור. כך למשל צילום או האזנה לשיחות פרטיות אישיות במקומות פרטיים, ללא אישור והסכמה. אסור לעקוב, לצלם, או להאזין לעובדים בתעשיות, משרדים פרטיים, משרדי ממשלה - אלא אם מדובר במניעת פשעים או עבירות ביטחוניות למיניהן, כי אזי צריך להצטייד באישורים המתאימים של האישים והגופים המפורטים בחוק, כמו שר הביטחון, ראש השב"כ, מפכ"ל המשטרה או מי שהוסמך לכך בחוק.

לכן, נראה לי, שהתנגדות של גופים שונים, החרדים לזכויות האזרח, מוקדמת, מוגזמת, לא מבוססת, לא משפטית ובוודאי לא מוסרית ביטחונית. העדיפות למתן ביטחון אישי לאזרחי המדינה עולה בכמה דרגות על חשש זה או אחר של פגיעה בפרטיות.

מי שמתחבק ומתנשק עם אשה שאינה אשתו ברחובה של עיר עושה זאת על אחריותו, עם כל ההשלכות האישיות והמשפטיות של המעשה.

לכן בשקלול המעשים של שימוש במצלמות אבטחה, עדיף, גם אם צריך לפעמים לחדור לפרטיות, לחתור לביטחון אישי וציבורי.

אודות הכותב: הכותב הוא עורך-דין, המתמחה במשפט פלילי, צבאי וציבורי, והיה בעבר פרקליט צבאי, יועץ משפטי, שופט צבאי בדרגת סא"ל, סגן פרקליט מחוז ומשנה ליועץ המשפטי של מועצת העתונות ופרשן משפטי בהווה.